פר-אור בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ - אילת

פסק דין

1.מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא, השופט עידו רוזין) מיום 22.1.13, אשר דחה את תביעת המערערת על הסף מחמת התיישנות.

2.בית המשפט קמא דחה התביעה על הסף מחמת התיישנות, בהתאם לסעיף 154 לפקודת המכס [נוסח חדש] הקובע תקופת התיישנות של שלושה חודשים מיום ביצוע תשלום המכס.

3.טענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא מקום שקבע קביעות עובדתיות על בסיסן הסיק מסקנה בדבר התיישנות התובענה, מקום שלא הובאו בפניו ראיות ואף לא תצהיר התומך בקביעות העובדתיות.

עוד טענה, כי שגה בית המשפט קמא מקום שלא אימץ את פרשנותה לעניין מניין תקופת ההתיישנות בנסיבות של ייבוא בעלי חיים, בשונה מנסיבות ייבוא של סחורה אחרת. לטענת המערערת בנסיבות של יבוא בעלי חיים מתאפשרת בדיקה נוספת של משקל בעלי החיים שרק בסיומה מתחיל מרוץ ההתיישנות. לטענת המערערת מניין ימים אלו צריך לחול ביום 6.10.11 ולא כפי שקבע בית המשפט קמא.

לחילופין, טענה המערערת, כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי התביעה אינה מבוססת על הוראות סעיף 6 לחוק מיסים מקיפים ולא אפשר למערערת למצות עילת תביעתה על בסיס הוראה זו.

4.המערערת עוסקת ביבוא עגלים מחו"ל וביום 13.8.11, ייבאה עגלים לפיטום מאוסטרליה. המחלוקת בין הצדדים נבעה סביב חיוב המערערת בתשלומי מכס הנגזרים ממשקל העגלים והמחלוקת נסובה סביב שאלת תחילת מועד מרוץ ההתיישנות.

5. בית המשפט קמא ביסס קביעתו בדבר תחילת מועד מרוץ ההתיישנות על הצהרות הצדדים בפניו, לפיהן תשלום המכס בוצע ביום 12.8.11 ולכל המאוחר ביום 22.8.11. לפיכך, לא היה צורך בבירור עובדתי בנדון.

מכאן, המועד האחרון להגשת התביעה היה 11.11.11 ומקום שהתביעה הוגשה ביום 25.12.11 צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי זו התיישנה.

טענות המערערת כי רק מיום שקיבלה תשובה סופית מהמכס (לטענתה ביום 6.10.11), לאחר מיצוי דין ודברים בנדון, כי רק אז מתחיל מרוץ ההתיישנות דינן להידחות. נקבע זה מכבר כי אין במו"מ כדי לעצור מרוץ ההתיישנות.

6.תביעת המערערת מכוח סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים אין בה כדי להושיע את המערערת מאחר ועניינו נסיבות בהן גילה הנישום את הטעות בדיעבד. אין זה המקרה כאן מקום שבזמן אמת, במועד התשלום, השיגה המערערת אחר דרישת התשלום וניהלה דין ודברים עם המשיב בנושא, כדי להצדיק עמדתה.

מטעמים אלו גם צדק בית המשפט קמא עת לא אפשר למערערת למצות הליך משפטי באפיק חילופי זה.

7.סוף דבר, לא מצאתי כל שגגה בהחלטתו המנומקת של בית המשפט קמא ולא נותר לי אלא לדחות הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: